גיל נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ

פסק דין

התביעה יסודה בחיובים שגויים שחייבה הנתבעת את חשבון הבנק של התובע. העובדות עצמן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים; המחלוקת היא בשאלה אם על הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו הנטענים.

אלו הן העובדות הדרושות. התובע חתם על הוראת קבע בחשבונו, לטובת הנתבעת. עקב טעות, חוייב חשבונו בגין הוצאות של קו טלפון אחר שאינו שלו, וגם אינו רשום בהוראת הקבע שניתנה. משנתגלתה הטעות על ידי התובע הוא פנה לנתבעת והיא החזירה לו את מלוא הכסף בו חוייב, בסכום כולל של כ – 336 ₪. בנוסף לכך פוצה התובע באמצעות זיכוי לחשבונו בשווי 1000 דקות שיחה, סך של כ – 100 ₪.

התובע טוען שאין די בפיצוי האמור, והוא תובע לפצותו בסכום של 5,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,160 ₪ ואובדן שעות עבודה בסך 250 ₪, סה"כ 6,410 ₪, והוצאות. הנתבעת טוענת שמדובר בטעות בתום לב שתוקנה על ידה מיד כשנתגלתה, ואין מקום לחייבה במתן פיצוי נוסף.

בחנתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות. מעדויות הצדדים עולה, שבניגוד לאמור בכתב התביעה, הנתבעת השיבה לתובע את מלוא הסכומים שנגבו ממנו בטעות. נראה שכיום גם התובע שוב אינו חולק על כך. פרט לטענות בעלמא לא הובהר לי אלו נזקים נגרמו לתובע כתוצאה מהחיובים השגויים. אין מדובר בסכומים נכבדים, וגם התובע הדגיש זאת בטענותיו.

בנסיבות אלו, ולאחר שהנתבעת לא התכחשה לחובותיה ופעלה מיידית לתיקון המעוות, וגם נתנה לתובע זיכוי לפי 1000 דקות שיחה, לא מצאתי לנכון לחייבה במתן פיצוי נוסף.

לאור האמור התביעה נדחית.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ל' אב תשע"א, 30 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: